החלטה בתיק עמ"ת 13902-03-12

לא מצאתי כל עילה שלא לקבל את החומר שהגישה התובעת.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ'  אדר תשע"ב, 14/03/2012 במעמד הנוכחים.

עו"ד סרן:  המדינה סבורה שאין ליתן אמון במשפחה שהסתירה את הפרטים הנ"ל, אלו פרטים מהותיים שהיה עליהם לחשוף בפני בימ"ש השלום ובוודאי בפני שירות המבחן. מעבר לכך, אדגיש שעמדת המדינה לא רק בכך שהחלופה הספציפית בכל מתכונת שלא תהיה, לא ראויה במקרה הזה. המדינה סבורה שאף העורר עצמו אינו ראוי לשחרור, בשים לב לחומרת העבירה אותה ביצע. אין כל נסיבות חריגות המצדיקות שחרור ולכן מבקשת לדחות את הערר.

ב"כ העורר: שירות המבחן בפסקה השנייה ומפנה לשם ואז אמר שירות המבחן שקיימת רמת סיכון כאשר לוקחים הכל ביחד. מיד בהמשך שירות המבחן אומר שיש מענה למסוכנות הזאת. יותר מזה, היותו במעצר תחשוף אותו לגורמים שליליים.

חברתי אומרת שההורים נפסלו על ידי שירות המבחן - קראתי את התסקיר מספר פעמים ואני לא יודע מאיפה חברתי קראה שורה זו. נהפוך הוא, ההורים אושרו כערבים טובים והבינו את משמעות הערבות שלהם והמשפחה מגויסת לעזור לעורר בשיקומו  ומבינים את התפקיד של הערבים אבל מה שכן העיר ערד נפסלה. חברתי אומרת שלא הגיוני שההורים יהיו מוכנים לבוא מערד לב"ש אבל מי שיש לו ילד יודע שהורים יעשו הכל.

חברתי אומרת שלא ניתן ליתן אמון בכל המשפחה בגלל שאחת האחיות נחקרה על הפרת הוראה חוקית ומניין הטענה? אין טענה שמישהו ידע על האירוע והסתיר. אם הערבה כשלה - אז אפשר לפסול אותה. אבל שהאבא לא יהיה כשיר לערוב לבנו?

לכן מבקשים לקבל את הערר ולהורות על השחרור שלו ואם ביהמ"ש סבור שיש צורך באיזוק אלקטרוני - אנו לא נתנגד.

<#2#>

החלטה

כנגד העורר הוגש כתב אישום אשר מייחס לו ביצוע עבירה של סחר בסם מסוכן והחזקת סם שלא לצריכה עצמית. מכתב האישום עולה, כי בתאריך 2/8/12, בסביבות השעה 20:00, סיכם שוטר שהתחזה לרוכש סם עם העורר כי ירכוש ממנו סם מסוכן מסוג חשיש תמורת 2000 ש"ח. בסמוך לאחר מכן, נפגש אותו שוטר יחד עם העורר בתחנת הדלק שבכניסה לערד, והעורר מכר לשוטר "פלטת חשיש" במשקל 100 גרם, ובטרם נמסר הכסף לעורר על ידי השוטר הסמוי, נעצר העורר. במועד הנ"ל, וכמופיע בכתב האישום, החזיק העורר סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 1.3762 גרם שלא לצריכה עצמית.

יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו ולא הייתה טענה באשר לקיומן של ראיות לכאורה, גם אם נטען, כי היה מקום לבדוק מי הוא אותו מוסר מידע אשר בעטיו פעלו שוטרי תחנת ערד כנגד העורר; גם לא הייתה טענה באשר לקיומה של עילת מעצר, אולם לאור העובדה, כי מדובר במי שהינו חסר הרשעות קודמות, הורה בימ"ש השלום על קבלת תסקיר בעניינו. תסקיר שירות המבחן המליץ על שחרורו של העורר לבית אחותו ורד שבבאר שבע, אולם בימ"ש השלום פסל חלופה זו והורה על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים כנגדו. מכאן הערר שבפני.

יצוין, כי תחילה הועלו טענות כנגד חומר הראיות, ובין היתר נטען להגנה מן הצדק בשל אותו מוסר מידע אשר האינפורמציה אודותיו לא נמסרה להגנה, אולם בצדק הסכים הסנגור, כי טענה זו תידון במסגרת התיק העיקרי. כך, הוסכם, שגם תידון הטענה בכל הנוגע לסעיף האישום המתאים למקרה זה.

נותרה לפליטה השאלה האם יש מקום להורות על שחרורו של העורר בתנאים, בעיקר נוכח התסקיר הממליץ על השחרור ונוכח העובדה שמדובר במי שהוא חסר הרשעות קודמות.

בעניין זה, יש מקום להעיר, כי במהלך הדיון התברר, כי האחות ורד, אשר הומלצה על ידי שירות המבחן כחלופת מעצר, הצהירה בפני בימ"ש השלום הצהרה שאינה אמת, כאשר ציינה, שמעולם לא היוותה חלופת מעצר (" לא שמרתי על אף אחד במעצר בית" - שורה 2 עמ' 7 לפרוט' מיום 4/3/12). מתברר, כי בעבר שמרה האחות על בעלה שנחשד בביצוע עבירות רכוש ועבירות נוספות, ובעת שהייתה אמורה לשמש לו כחלופת מעצר, נתפסו השניים יחד עם ילדיהם כאשר הם נוסעים לעיר אילת. די בהצהרה שקרית זו, כי לפסול את האחות מלשמש ערבה.

משכך, הציע הסנגור המלומד, כי העורר ישהה במעצר בית אצל האחות האחרת, אף זאת בב"ש, בפיקוח ההורים ואותה אחות. אלא שחלופה זו נדחתה על ידי שירות המבחן וממילא לא נבחנה על ידי בימ"ש קמא. יצוין, כי שירות המבחן אמנם התרשם מהעורר כמי שאיננו בעל נורמות עברייניות, אולם בימ"ש השלום התייחס לעניין זה, לאחר שבחן את חומר הראיות ולאחר שמצא כי התמונה העולה מתיק החקירה שונה לחלוטין. אכן, עיון בתיק החקירה מלמד, כי העורר התנהג כמי שהינו סוחר סמים, אשר מבצע את העבירות למען בצע כסף. אף עולה, כי מדובר במי שמעורה בעולם הסמים ובעל נגישות גבוהה לכמויות סמים גבוהות.